שטחים פתוחים

בעתיד הלא רחוק, בשנת 2020, עתידה ישראל להיות המדינה הצפופה ביותר מבין מדינות המערב. בשנת 2003 היתה צפיפות האוכלוסייה בישראל כ-300 נפש לקמ"ר. לשם השוואה, ממוצע הצפיפות במדינות המפותחות הוא כעשירית מכך – 30 נפש לקמ"ר. השטחים הפתוחים הם מהנדירים והיקרים שבמשאבי ארצנו: נופים וערכי מורשת, שטחי חקלאות ומרחב לפנאי, נופש וטיול לכלל הציבור. השטחים הפתוחים מאפשרים חלחול מים למי התהום, הפחתה של זיהום אויר ומסייעים במיתון תופעת ההתחממות הגלובלית. שימורם בצורתם הטבעית חיוני להגנה על קיומם של מגוון מיני צמחים ובעלי חיים. חשיבות עליונה נודעת לשמירה על רצף של שטחים פתוחים: ככל ששטח פתוח הינו רחב ידיים ורציף – כך ערכו הנופי והאקולוגי רב, וגם ערכו לפעילות פנאי ונופש עולה.

האיומים על השטחים הפתוחים

הצפיפות הגבוהה, לחצי הפיתוח החזקים ושילוב אינטרסים מסוכן של גורמי הון ושלטון הביאו בשנים האחרונות למדיניות חסרת אחריות ולכרסום מהיר בשטחים הפתוחים בישראל. מדיניות פיתוח בזבזנית בקרקע מסבה נזק מתמשך לנוף הארץ ודמותה. כבישים ומחלפים מבתרים את המרחב הפתוח לתאי שטח קטנים ומבודדים. הקמת ישובים חדשים פוגעת בסביבה הרבה מעבר לשטח הפיסי שעליהם הם ממוקמים, מבזבזת עתודות קרקע, וכרוכה גם בהשקעת כספי ציבור רבים, שהיתה נחסכת לו היה מופנה הפיתוח ליישובים קיימים. המדינה נמנעת מהשקעת כספים בהקמת פארקים מטרופוליניים, שלהם משוועת האוכלוסייה המצטופפת בערים. העדר אכיפה של חוקי הבנייה מביא לזלזול בחוק, ולמציאות בה חוטא יוצא נשכר, על חשבון המרחב הציבורי. השטחים הפתוחים נתפשים כיתרת השטח שנותרת מן הפיתוח, סרח עודף, ולא כתשתית סביבתית ציבורית הכרחית – כפי שראוי היה שיהיו.

הפתרונות שלנו

עלינו להתייחס אל מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו בזהירות רבה ולשמור עליהם מכל משמר, כדי להותיר די ריאות ירוקות לנו, לילדינו ולדורות הבאים. השטחים הירוקים שייכים לכולנו. לא לפוליטיקאים, לא לבעלי ההון ולא לאינטרסנטים. רק אנחנו זכאים להחליט ולהשתתף בעיצוב המדיניות הממשלתית בנוגע לשטחים הפתוחים. ביסוד מדיניות התכנון יש להציב עקרונות פיתוח בר-קיימא, אשר שם דגש על שימור משאב הקרקע, וזאת באמצעות:

• הקפדה על הליכי תכנון מסודרים, המעניקים משקל נאות לשיקולים הסביבתיים, ומשתפים את הציבור בתכנון. הימנעות מהליכים תכנוניים מזורזים. הנחיית מינהל מקרקעי ישראל לפעול לניהול המרחב הפתוח לטובת כלל הציבור, מתוך שיקולים סביבתיים וחברתיים.

• הכוונת הפיתוח אל המרחבים הבנויים, הימנעות מפיתוח חדש בלב השטח הפתוח, והרחקת פיתוח משטחים רגישים סביבתית.

• הימנעות מסלילת כבישים חדשים המבתרים את השטח הפתוח, וניתוב המשאבים הציבוריים לטובת השקעה במערכות תחבורה ציבורית.

• קידום הכרזה על שמורות טבע וגנים לאומיים. הכנסת המסדרונות האקולוגיים לשיקולים התכנוניים על מנת לשמר את המגוון הביולוגי של ישראל.

• הקמת פארקים ואזורי נופש מטרופוליניים בלב האזורים העירוניים של ישראל, בהם יישמרו ערכי הטבע והנוף, ותתאפשר פעילות פנאי ונופש לכלל הציבור.

• אכיפה של חוקי הבנייה והחקיקה המגנה על השטחים הפתוחים, והטמעת שיקולים סביבתיים בסדרי העדיפויות של מערכת האכיפה. 

• סיוע ממלכתי לחקלאות ידידותית לסביבה, ולחקלאות המשמרת את ערכי הטבע והנוף הפתוח, כמקובל במדינות מפותחות בעולם.

•  

מה עשינו?

מועמדי הרשימה, הפועלים זה שנים במסגרת ארגונים בלתי ממשלתיים, ובראש השדולה הסביבתית חברתית בכנסת, עמדו בחזית המאבק נגד יוזמות פיתוח הפוגעות בציבור ובסביבה:

• בלימת תוכנית ספדי לבנייה במערב ירושלים
• בלימת התוכנית לייבוש ים ובניית מגדלים במרינה בחיפה
• הפגנות ופעילות ציבורית למען חקיקת חוק החופים, שאושר בקריאה שלישית ואוסר על בנייה סמוך לקו המים
• מאבק בכביש 6 ובכבישים נוספים החוצים את המרחב הפתוח, וקידום חלופות מנהור וחלופות מסילתיות שגוזלות פחות שטח.
• סיכול הקמת יישובים חדשים הפוגעים בערכי טבע ונוף (מיכל בגלבוע, רמת ארבל שבגליל).
• דרך חברותינו בוועדות תכנון פעלנו למניעת פריצה של עקרונות התכנון, לשימור מרחבים פתוחים, ולמניעת אישורם של מסלולים עוקפי תכנון.
• הגשנו את חוק הועדה למתקנים בטחוניים אשר בא להגביל את ההליכים עוקפי התכנון בנושאים בטחוניים ואשר ישפיע באופן קריטי על מיקומם של בסיסי צבא ומחנות בטחוניים המוקמים בשטחים פתוחים.