בשבוע שעבר הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כי בתוך שבועיים יציג תוכנית תחבורה ארצית לישראל. בהכריזו במליאת הכנסת טען מר נתניהו כי רשת הכבישים בישראל אינה מספיקה ויש להרחיבה לכל רחבי ישראל. נתניהו רואה בפיתוח התחבורה אמצעי ליצירת מקומות תעסוקה ומנוע לפיתוח כלכלי והוא אינו טועה. אך השאלה החשובה כאן היא למה הוא מתכוון כשהוא אומר תחבורה?
לפני הצגת תוכנית התחבורה אני ממליץ לראש הממשלה לקרוא מחקר שהתפרסם לאחרונה בארה"ב של שלושה ארגוני מחקר גדולים אודות תוכנית הממשל האמריקני לשיקום הכלכלה. מסקנות המחקר מראות בבירור כי השקעות בתחבורה ציבורית מניבות יותר מקומות עבודה וצמיחה מאשר השקעה בכבישים. על כל מיליארד דולר שהושקע בתחבורה ציבורית יוצרו 16,419 חודשי עבודה בעוד שעל כל מיליארד דולר שהושקעו בכבישים יוצרו 8,781 חודשי עבודה - פי שניים מקומות עבודה על כל דולר המושקע בה לעומת בניית כבישים.
אין גורם אחד המסביר את הפער העצום בין הכדאיות בהשקעה בתחבורה ציבורית לבין השקעה בכבישים, אך ניתן למנות מספר סיבות:
ראשית תחבורה ציבורית פותרת בעיות שונות של תחבורה בעוד שכבישים מייצרים בעיות תחבורה נוספות, ובכך אנו מאבדים מיליוני שעות עבודה בשנה ומרחיקים את מקומות התעסוקה מהמועסקים הפוטנציאלים.
שנית, בבניית כבישים מבוזבז זמן וכסף רב על רכישת או הפקעת קרקע, בעוד שבהשקעה בתחבורה ציבורית הכסף מושקע כולו באמצעי ההנעה.
שלישית, המעבר לתחזוקה של מערכות הסעה המוניות כמו אוטובוסים ורכבות מצריך עובדים מיומנים אשר יפעילו את המערכות (נהגים, מפקחים, בקרים ועוד).
רביעית, תחבורה ציבורית דורשת כוח אדם מגוון יותר מאשר בניית כבישים.
נוסיף לכך את הסיבות האופייניות לישראל, המחזקות את הצורך לייעל את התחבורה הציבורית הזולה והנגישה. רוב תושבי ישראל אינם מחזיקים בבעלותם רכב פרטי ועל אחת כמה וכמה תושבי הפריפריה. תחבורה ציבורית תשפר את ניידותן של אוכלוסיות רבות המודרות ממקורות תעסוקה רבים. מתן עדיפות לבניית כבישים על חשבון התחבורה הציבורית לא תצמצם את הפער בנגישות של אנשים רבים למקורות תעסוקה, לימודים ושירותים.
על פי דוחות רבים ובכללם דו"ח ה OECD הפערים החברתיים ואי השוויון בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. בשל כך, כל פעולה ממשלתית צריכה להבחן לאור נתונים אילו, וכאמור, גם להחלטות בתחום התחבורה יש משקל רב בהגדלת או הקטנת הפערים החברתיים. העדפת בניית כבישים על פני התחבורה הציבורית כפי שנעשה עד היום הינה עוד מרכיב בדחיקת רבדים רחבים בחברה הישראלית מחלקם בעוגת הצמיחה הכלכלית.
מדינת ישראל היא מדינה צפופה מאוד ובה יותר קילומטרים של כבישים ונתיבים מאשר בארצות הברית ביחס לשטחי המדינות. מתן עדיפות לתחבורה הציבורית מייעלת את השימוש בתשתיות הקיימות ללא הוספת כבישים.
אין צורך להכביר במילים על היתרונות הסביבתיים של תחבורה ציבורית, על החיסכון בתאונות דרכים וחיי אדם, על פיתוח מרכזי הערים ועוד.
תוכנית התחבורה החדשה חייבת לשאוף לשנות את המצב. היא חייבת לאפשר לכל תושב ותושבת ישראל לבחור בין אמצעי התחבורה השונים ולהעדיף את התחבורה הציבורית על הרכב הפרטי. אנו נבחר בתחבורה הציבורית כאשר נגיע לתחנה והצג האלקטרוני יראה לנו כי בעוד 2 דקות האוטובוס הבא מגיע, אנו נבחר בתחבורה הציבורית כאשר עם אותו כרטיס נוכל לעבור מהרכבת לאוטובוס, אשר יחכה לנו ויהיה מתואם עם רכבת ישראל. אנו נבחר בתחבורה הציבורית כאשר האוטובוסים אשר יגיעו יקבלו עדיפות בכביש ויגיעו במהרה ליעדים. אנו נבחר בתחבורה הציבורית כאשר היא תהייה מהירה, זמינה, יעילה ונעימה.
אם ראש הממשלה רואה בפיתוח התחבורה מנוע צמיחה ומקור ליצירת מקומות עבודה, עליו לתת עדיפות מוחלטת לתחבורה הציבורית על פני בניית כבישים נוספים.
ערן בן ימיני
יו"ר מפלגת התנועה הירוקה
לקריאת המחקר בנושא התחבורה: http://www.smartgrowthamerica.org/documents/010510_whatwelearned_stimulus.pdf
יופי של מאמר דעה, צריך להוציא
יופי של מאמר דעה,
צריך להוציא כאלה לעיתונות.
אני בעד שתכתוב טור בעיתון.