מקונטיקט רואים את ירושלים / אבי דבוש

לפני ימים אחדים שבתי מכנס "שיחה" בקונטיקט, אליו נסעתי במסגרת עבודתי בשתיל. הכנס, שנערך ביוזמת הארגונים 'במעגלי צדק' וחזון (הארגון היהודי- סביבתי הגדול בארצות הברית), איגד למעלה ממאה פעילים סביבתיים וחברתיים יהודים, על מנת לברר את הקשר בין צדק סביבתי, צדק חברתי ויהדות.
אני מודה שנסעתי ברגשות מעורבים, ותחת לחצים של המזמינים. בביוגרפיה שלי, אני דתי לשעבר ומסורתי בהווה, שמאוד מחובר לזהותי כיהודי. יחד עם זאת, הזהות הזו לא מחוברת לזהותי הפוליטית- ישראלית, אלא בחיבור רופף. הפעולה היומיומית שלי למען ישראל דמוקרטית, שיויונית וצודקת יותר נוגעת לכלל אזרחי המדינה ואני מקיים אותו כתף אל כתף עם עולים שלא עברו גיור, פלשתינים אזרחי ישראל ומהגרי עבודה, כמו גם יהודים ישראלים.
 

בסופו של דבר גברו היצרים הסוציולוגים- אנתרופולוגים שלי וגם ההבטחה הניו- יורקית לא הזיקה וארזתי חפצים בדרך לכנס, שהתקיים במרכז איזבלה פרידמן בלב יער ועל שפת אגם בקונטיקט. חויה מרחיבת לב.
קשה לדחוס את כל החויות לכמה שורות תחתונות, אבל אנסה:
הכרתי את הרוחב והעומק של המעורבות האמריקאית- אירופאית- יהודית ב'תיקון עולם', הנסיון לייצר עולם טוב יותר, מקיים וצודק.
 גיליתי בדרך בלתי אמצעית את הקשרים העמוקים של היהדות לרעיון חברת המופת הגלובלית והישראלית, באופן שלא בא על חשבון רעיונות דתיים אחרים, אלא יכול לשלב איתם ידיים.
העמקתי את ההבנה לגבי חשיבות הזהות, לצד הצדק, הסביבתי והחברתי, כמרכיבי יסוד של התנועה הירוקה. למי שזוכר מההנהגה את ימי טרום הבחירות, הרתיעה מהחיבור עם מרצ והרצון לחיבור עם מימד נבעו, בעיקר, מתוך תחושה עמוקה שהתנועה, באנשיה וברוחה, מייצגת חיבור לאדם באשר הוא, מתוך כבוד והכרה עמוקה בחשיבות מרכיבי הזהות הקהילתיים ואישיים.
פגשתי יהדות פלורליסטית שמחה וסובלנית, שמאפשרת ביטוי רחב ומגוון של היהדות.
ראיתי יהודים ביקורתיים, כלפי מדיניות הממשלה הישראלית וכלפי חולאים חברתיים בכלל, המרגישים מושתקים בקהילותיהם ומבקשים מאיתנו, הישראלים הפרוגרסיבים לגיטימציה ותמיכה. בדרך הביתה בניו יורק, הספקתי עוד לצפות בהפגנה פלשתינית לרגל יום הנכבה, להשתתף בהפגנת פועלים ובעוד אירוע של הקרן החדשה לציון יום העצמאות, בסימן צדק, אבל אילו כבר עניין לסיפור אחר..