יו"ר מועצת המומחים של התנועה מסביר למה חייבים לפעול מהר ומזכיר שיש אלטרנטיבה להרס הדיונה
חולות סמר הנו גוש החולות המשמעותי היחידי אשר נותר בצד הישראלי של עמק הערבה. בעבר השתרע גוש החולות על פני 11 קמ"ר כ-20 ק"מ צפונה לאילת, ואילו היום, עקב כרייה אגרסיבית, זיהום תעשייתי ושימושי חקלאות נותרו 2.3 קמ"ר בלבד.
[צילום: דניאל ברקוביץ]
המדהים בחולות סמר הוא שמדובר במדבר קיצוני עם תנאים קשים במיוחד, אך בעל עושר ביולוגי מעל המצופה. ההכרה בחשיבותם זכתה גם לפרסום עולמי, תגלית העכביש Cerbalus aravensis זכתה להיות אחת מ-100 התגליות החשובות בעולם בשנת 2010 בעיתון Discover ומאות כתבות יצאו בעולם על העכביש המיוחד הזה שהתגלה בחולות. חולות האזור מהווים מפלט אחרון בארץ למינים נוספים רבים. במחקרים אחרונים מצאנו הבדלים במגוון המינים משני צידי הגבול ישראל-ירדן, ועל מנת לשמור על המגוון תצטרך כל אחת מהמדינות לעשות כמיטב יכולתה להגן על השטחים שלה, ולא תוכל לסמוך אל שכנתה. כך, שלמרות שיש דיונות גם בצד הירדני של הגבול אין בהן כדי לשמור על המגוון בצד הישראלי. עוד גילינו שאוכלוסיות המכרסמים והשממיות בחולות סמר בעלות מאפיינים גנטיים ייחודיים ושונים. למשל, מצאנו שהגרבילים בחולות סמר קרובים גנטית לגרבילים בצפון מערב אפריקה, יותר מאשר לשכניהם הגרבילים ביוטבתה. הבנת הייחודיות הגנטית של המינים בחולות סמר דורשת עוד הרבה מחקרים.
החלק הדרומי של חולות סמר, כ-0.7 קמ"ר, מיועד לכריית חול, ומחולק ל-5 חלקות שוות בגודלן כאשר חלקות א' ו-ב' שימשו כאתר כרייה וסיפקו חול לאילת. מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) הוציא מכרז על המשך הכרייה לחלקות ג' וד' והיזם שזכה במכרז יכול להתחיל את עבודתו בימים אלו. אולם, לכריית החול של הדיונה יש תחליף.
מאז הפסקת הכרייה בחולות סמר בשנת 2005, מובלת כמות הצריכה החסרה לבניה באילת ממחצבות מישור רותם. תוספת העלות לטון חול בגין הובלה ממישור רותם, כ-200 ק"מ מאילת, היא בסדר גודל של 60 ₪ לטון ומכאן, שכרייה בחלקות נוספות של חולות סמר, יכולה לחסוך לענף הבניה כ-30,000,000 ₪. לעומת זאת, כרייה לעומק של חלקות א' ו-ב', באזור הדיונות אשר כבר חוסלו, יכולה לחסוך לענף הבניה כ- 120,000,000 ₪ - פי ארבעה מאשר התכנית הנוכחית, לכרייה בחלקות חדשות, של ממ"י ומשרד התשתיות. לחלקות הללו, שכבר נכרו, פוטנציאל לספק כ-2,000,000 טון נוספים של חול, במקום כ-500,000 טון בלבד שיסופקו על ידי הכרייה ההרסנית של הדיונות בחלקות החדשות. כעת נותר לבצע בדיקת עומק כדי לוודא שהחול מתחת לפני הקרקע בחלקות א' ו-ב' מתאים לבנייה ואם יש צורך בטיפול נוסף בחול אחרי הכרייה ולפני השימוש בו. טיפול זה עלול להוסיף עלות מסוימת לטון חול אבל אין לעלות על הדעת שתוספת עלות לטון תהיה משמעותית עד כדי פסילת שימושו ובכל מקרה, ללא בדיקה לא ניתן יהיה לדעת. לא יעלה על הדעת שיפגעו באתר הטבע הייחודי של חולות סמר לפני שבדקו את החלופה המתבקשת.
השאלה שאנו מציבים בפני שר הבינוי והשיכון היא האם כל הטבע המיוחד הזה שהתברכנו בו שקול למעט חול שיופק מחולות סמר? האם באמת ובתמים אין ברירה מלבד להכחיד בעלי חיים נדירים כי אין חול אחר לבניה?
לקריאה נוספת:
אור ירוק לכרייה בדיונה האחרונה בערבה, יעל דראל, מתוך Ynet