אני אוהב את המודל השלישי, אבל עם הסתייגות אחת חשובה ומהותית.
המזכירות לא נבחרת ע"י יו"ר/הנהגה/ועידה, לא ע"י אף אחד מהם.
אני רואה במזכירות מעין אספת נציגים (נציגים של החברים) ועל כן כל חבר אשר מחתים 20 חברים אחרים אשר מצהירים כי הוא נציגם יכול להיות חבר במזכירות.
חבר לא יכול להצהיר על יותר מנציג אחד, כלומר אין אפשרות לחתום לשני נציגים במזכירות.
זוהי השיטה הדמוקראטית ביותר, יש שקיפות (יודעים את מי את/אתה מייצג/ת), יש הגבלה של כח (יש שוויון בין כל הנציגים, לכל נציג כח של 20 חברים), זה מעודד התפקדות (מזכירות של 45 נציגים מחייבת 900 חברים במפלגה), זה מייצר את הלגיטימיות והעצמאות אל מול ההנהגה, חיבור חזק לשטח.
אספת נציגים
אני אוהב את המודל השלישי, אבל עם הסתייגות אחת חשובה ומהותית.
המזכירות לא נבחרת ע"י יו"ר/הנהגה/ועידה, לא ע"י אף אחד מהם.
אני רואה במזכירות מעין אספת נציגים (נציגים של החברים) ועל כן כל חבר אשר מחתים 20 חברים אחרים אשר מצהירים כי הוא נציגם יכול להיות חבר במזכירות.
חבר לא יכול להצהיר על יותר מנציג אחד, כלומר אין אפשרות לחתום לשני נציגים במזכירות.
זוהי השיטה הדמוקראטית ביותר, יש שקיפות (יודעים את מי את/אתה מייצג/ת), יש הגבלה של כח (יש שוויון בין כל הנציגים, לכל נציג כח של 20 חברים), זה מעודד התפקדות (מזכירות של 45 נציגים מחייבת 900 חברים במפלגה), זה מייצר את הלגיטימיות והעצמאות אל מול ההנהגה, חיבור חזק לשטח.