ישראל כאץ (כהן אי צדק)

בשנת 2003 הורשע מנהל התפעול של חברת נאות הגולן - חברה ליבוא עובדים זרים אשר בעבר הייתה בבעלות שר התחבורה מר ישראל כץ והועברה לבעלות אשתו גב' רונית כץ, בתקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, חטיפה וניסיון לחטיפה מהארץ של עובדים רומנים שיובאו ע"י חברת נאות הכיכר.
מקרה זה מדגים את יחסו של שר התחבורה לעובדים בכלל וייתכן ומשקף את עמדתו כלפי עובדי רכבת ישראל בפרט. כבעלים של חברה ליבוא עובדים זרים שר התחבורה רואה בעובדים משאב אשר מדי פעם יש לנקוט כלפיו ביד קשה כדי לקבל ציות ומשמעת.
גילה אדרעי היא הנגטיב של ישראל כץ, מנהיגת ארגון עובדים, אישה, מזרחית, אשר לא מתכופפת מול משקלו של שר התחבורה. לשר התחבורה יש יתרון, יש לו מערך דוברות ויחסי ציבור ממומנים היכולים לגייס לטובתם ציבור נוסעים ממורמר ודעות שליליות כלפי עובדי חברות ממשלתיות.
רוב הציבור איננו מכיר את סוגיית רכבת ישראל מקרוב, אני מלווה את פעילות רכבת ישראל מזה חמש עשרה שנים ויכול להעיד כי הבעיות האמיתיות של רכבת ישראל טמונות דווקא בהנהלה ובמשרדי הממשלה ובעיקר במשרד התחבורה ובמשרד האוצר.
שורה ארוכה של מינויים כושלים של יו"ר דירקטוריון ומנכ"ל הרכבת, פליטים של משרד האוצר, מערכת הביטחון, הביאה לקבלת החלטות לא מקצועית וללא בסיס ידע אמיתי. מיקור חוץ לא יפתור את הבעיה מכיוון שהוא מחליף את העובדים ולא את ההנהלה.
הבעיה השנייה היא עמדת משרדי הממשלה, משרד האוצר מעדיף שיקולים כלכליים על שיקולים תחבורתיים – מקצועיים בקבלת ההחלטות ואילו משרד התחבורה התמחה בכבישים על חשבון פיתוח ידע וניסיון בתחבורה ציבורית בכלל וברכבת בפרט.
לבסוף אי אפשר להתעלם מהעובדות, שבכל המקומות בעולם שהפריטו את מערך הרכבות, השירות הדרדר והתנוון (ארה"ב ובריטניה) ועתה במקומות אילו מנסים להחזיר את הגלגל לאחור והממשלה לוקחת בחזרה את האחריות על השירות והתפעול. לעומת זאת במקומות המובילים בעולם בשירות הרכבות (צרפת ושויץ) השירות הוא ממשלתי ועובדי הרכבת הם עובדי ממשלה (חברה ממשלתית). והסיבות לכך רבות ומורכבות, אשמח להאריך על כך בהזדמנות הבאה.

ערן בן ימיני