מאת: אבי דבוש
אסון הטבע ביפן ותחנות הכח הגרעיניות הקורסות, למרבית האירוניה, בארץ שהוחרבה בנשק גרעיני, הוביל להכאה על חטא בכל הנוגע לפיתוח תחנות כח גרעיניות. אירופה לקחה פסק זמן וגם בארצות הברית הבטיחו בחינה מחודשת של המיזמים הגרעיניים.
בהתאם, רץ גם ראש הממשלה נתניהו, לבשר לעולם כי התכנית להקמת תחנת כח גרעינית ראשונה בישראל, נגוזה. פתאום הרעיון ש'אהב', כבר לא נראה לו כל כך אטרקטיבי, מה עוד שלחופי ישראל נמצאו שדות גז שיכולים לספק את צרכינו עד המאה הבאה לפחות.
הראיון הקצר עם נתניהו מעורר כמה שאלות מציקות. ראשית, מדוע יש צורך באסון בקנה מידה כזה על מנת שיילקחו ברצינות הסיכונים? ארגוני הסביבה בעולם מתריעים כבר שנים ארוכות על סכנת השימוש בגרעין, לצרכי מלחמה ושלום. האם יש צורך באסון אקולוגי אקוטי, שמקורו בתחנת כח פחמית, על מנת שסוף כל סוף תרד מהפרק התכנית המזיקה להקמת תחנה כזו באשקלון?
שאלה נוספת היא עד לאיזה טווח זמן משפיע אסון? הנה, אסון הקידוח במפרץ מקסיקו חלף רק לפני מספר חודשים מועט וכבר נשען נתניהו על קידוחי הגז והנפט במימי ישראל, כאילו נמצאים בידינו כל הידע והתקינה לפיקוח מלא על הקידוחים החדשים החשופים, כידוע, גם לאיומים בטחוניים לא פשוטים.
שאלה מרכזית אחרת: האם שוכח מר נתניהו שישראל משתמשת כבר עשרות שנים באנרגיה גרעינית, 'מפעל הטקסטיל' הידוע בדימונה (והקריה הגרעינית בנחל שורק, הקטנה, לצרכי מחקר)? שם, מחייבת העמימות והביטחוניות שמירת סוד, אבל האם הכור המזדקן אכן יעמוד ברעידת אדמה צפויה, במתקפה מכוונת, או בתקלה פנימית? צריך לזכור שישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם המערבי ושכל תקלה הזולגת מחוץ לכור מעמידה בסכנה מאות אלפי או מיליוני אזרחים.
לפני כשנתיים חולקו לתושבי דימונה כדורי יוד להגנה במקרה של דליפה רדיואקטיבית. עד היום אין להם ולנו הסבר מניח את הדעת לגבי העיתוי או הבנה וידע לגבי המנגנונים והתהליכים שימנעו את חשיפתם לאסון במימדים היפניים. הביטחון שמפגינים, כבר שנים, מנהלי הכור מזכיר את הביטחון היפני שנשען על שימוש בתקני הבטיחות המחמירים בעולם והערכות מכוונת לרעידות אדמה.
אגב, גם נתניהו יודע שהקמת כור אזרחי, מהתכנית בשנות השבעים לתחנה גרעינית בחולות ניצנים ועד תכנית שיבטה של השנים האחרונות, עוכבה בעיקר בשל הצורך בחתימה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והצורך בפיקוח על הכורים. עובדה זו הצילה אותנו ממציאות בלתי נסבלת של פצצה מתקתקת נוספת מעל ראשיהם של מיליוני ישראלים.
אולי, בכל זאת, ראוי שנשנן בוקר וערב את אימרת חז"ל: סוף מעשה במחשבה תחילה.
אין פתרונות קסם
אני מסכים עם הדברים, צריך לשקול את כל היתרונות והחסרונות, ואת כל האלטרנטיבות. ניתן, למשל, לבסס כור גרעיני על תוריום במקום פלוטוניום או אורניום - במקרה כזה הסיכונים קטנים יחסית לכורים המוכרים לנו, והפסולת מתכלה הרבה יותר מהר. אני מביא דווקא את הדוגמה הזו כדי לומר שאסור לפסול שום דבר על הסף בבואנו להתמודד עם משבר האנרגיה.