1. הגיע זמן מהפכה? צריך לומר, מיד בהתחלה, שמתחולל סביבנו מאבק חסר תקדים. כדי להבין ולהשוות את ההיקפים של המחאה העממית, החזקה, הזו צריך לחזור ארבעים שנה לאחור אל מחאת הפנתרים השחורים ('אם אין לנו חלק בעוגה- לא תהיה עוגה..). מאז לא היתה מחאה חברתית- כלכלית בהיקף כזה וברמת השפעה כזו.
2. נעים מאוד, ציבור- לפעילים בשדה השינוי החברתי יש פנטזיה- לפרוץ מעגלים, לייצר חיבור רחב, לגייס את ה'ציבור'. פתאום זה קורה. דווקא בגלל שהמחאה איננה מאורגנת, בעלת מאפיני שטח אותנטיים, בעלת כח מתפרץ, היא מצליחה להביא ציבור. מי שהיה בהפגנת ההמונים במוצאי שבת ראה את זה קורה. זה מחזיר אותי למפגש עם ג'ומס, חיים אורון, יו'ר מרצ, ערב הבחירות האחרונות. כשאופיר טובול, חברנו, הטיח כלפיו על הניכור של מרצ השבעה- אשכנזית-חילונית, אמר לו ג'ומס, איש חכם: 'הסתכלת סביבך?'. בתשובה הזו היה גם יאוש. כאילו אי אפשר לייצר משהו אחר. אז זהו, שכן..
3. היכן האלמנטים הסביבתיים? כמה משערותי הלבנות החדשות הופיעו בשנתיים האחרונות, סביב המאבק ברפורמות התכנון. כמי שהקים וריכז את המטה לתכנון אחראי, עמדתי בצומת המחבר בין הנושאים הסביבתיים, בדגש שמירה על שטחים פתוחים, ייצוג בועדות התכנון, לבין נושאים חברתיים, בדגש על צמצום פערים והגנה על אוכלוסיות מוחלשות. בכל דיון בנושאים דמוקרטיים, כשיתוף ציבור, ומשילותיים, כבניית איזונים ובלמים. כוחו של הנושא הסביבתי לא יעמוד לו כנושא בודד, פרטיקולרי, אינטרס מיוחד. זו לא סיסמה. אם חפצי חיים אנחנו, אסור לנו להיגרר לשם, כי נמצא את עצמנו בלתי רלונטיים. כל רעיון, הודעה לתקשורת, קמפיין ועשייה שלנו חייבים לחבר בין הדברים באופן טבעי. הבנה זו חייבת להכתיב את המיתוג שלנו, את ההנהגה, הדוברים ואת המסרים הפנימיים והחיצוניים שלנו. אחרת, נהפוך לועדת קישוט, בכיתה פרועה ואלימה, 'ילדי כאפות' אזוטריים של הפוליטיקה הישראלית.
4. כבר דיברנו בעבר על כך שקהל היעד שלנו הוא מעמד הביניים. קהל היעד הזה הולך ונשחק, הולך ונעלם. ישראל מתפארת בממוצעים שלה, בצמיחה, בשכר הממוצע, ברמת הצריכה הממוצעת. זה טוב ויפה, אבל הפערים, שיא לכל מדינות העולם המערבי, אנחנו חרפה. וכך טובע המעמד הבינוני בבריכה, שממוצע הגובה שלה הוא ארבעים סנטימטר.. וכשהאלקטורט שלך טובע, לא תושיט יד? המאבק החל במחירי שכירות לצעירים בתל אביב, אבל אסף אליו את המחאות על מחירי הדלק, המים, הקוטג', העובדות הסוציאליות, הרופאים ועוד. 'העם דורש צדק חברתי', כבר אמרנו?..
5. מה מקומנו? כל אחד מאיתנו הוא ראשית לכל אזרח ורק אחר כך חבר מפלגה. מצאו דרך להצטרף, ברשתות החברתיות, בהפגנות, במאהלים, בשביתה ביום שני. זה יועיל לחברה שבה אנו חיים, זה יועיל לכם וזה יועיל לתנועה הירוקה.
חדש באתר
יש להסביר בצורה נבונה, שהפתרון אינו בנייה, בנייה ועוד בנייה, אלא
פיקוח על מחירי השכירות, חקיקה נכונה, צמצום בילודה והענקת הזדמנויות שוות לכל אזרח.
אני רק שומע פתרונות של בנייה, הרחבת שטחי הבנייה ושאר פתרונות שאינן ברי קיימא, אני גם לא שומע שום הצעות לפתרונות מאנשי המחאה אלא רק מחאה, לכן אני עדיין לא מצטרף ברוחי.
מה כל כך קשה להבין, שאם הפתרון הרווח הוא לבנות אז, אז התוצאה היא שעוד מספר שנים, שוב יצטרכו לבנות עוד.
זהו אינו פתרון אלא סיבוך עמוק יותר של הבעיה הקיימת.
ברוך הבא לאתר
יש עכשיו עבודה חזקה מאוד של מועצת המומחים של התנועה הירוקה על נייר עמדה. בקרוב נפרסם אפילו טיוטה שלנו להערות