כולנו מתרשמים מן ההתקדמות המרשימה של קמפיין סמר – שתוך זמן קצר, עם אפס תקציב, מכניס סוגיה אקולוגית חשובה לעיתונות ולמודעות, מעורר את המשרד להגנת הסביבה ומגייס ציבור הולך וגדל. כל הכבוד לשי לוי העומד בראש המאבק, ולצוות האינטרנט שנרתם. נתוני הפתיחה קשים, אבל כולנו תקווה שבסופו של דבר השפיות תנצח והדיונה תישמר לדורות הבאים. יחד עם זאת, במהלך החג, מנהיגי סניף ירושלים של התנועה הירוקה שיגרו להנהגה מכתב שחשוב לפרסם. המכתב הוא מנומס אך ביקורתי. הוא מציג תהייה: האם תרומה של קמפיין סמר למיתוג המפלגה היא נכונה לאור הרצון שלנו להצטייר כמפלגה עם אג'נדה חברתית מפותחת ומלהיבה?
כמו כל המפלגות הירוקות בעולם, ברור לי שהדגל הסביבתי תמיד יהיה דגל מרכזי בתנועה הירוקה. אך ברמה הטקטית, הביקורת במידה רבה נכונה. הירושלמים כותבים:
"אנו סבורים כי התנועה צריכה להוביל פרויקט/קמפיין חברתי-סביבתי, אשר יש לו סיכוי גבוה לגייס תמיכה בקרב הציבור הרחב ואשר מציב את התנועה על המפה החברתית בישראל. הסניף הציע רעיונות חלופיים לקמפיינים – מאבק לשיפור שכר המורים, התגייסות לבלימת תכנית הוד"לים, הוזלת מחירי המים, עצירת תכנית להפקת נפט מפצלי שמן בחבל עדולם, שת"פ ישראלי פלסטיני בנושאי מים, ביוב ופסולת." (לנוסח המלא)
הדיון, כמובן, אינו חדש והוא אף עלה בישיבת הנהגת המפלגה האחרונה. בזמן דיון בקביעת אמות למידה לבחירת הקמפיינים האפשריים, נקבע כי תינתן עדיפות לקמפיין מרכזי "בעל גוון חברתי". זה לפחות ברמה ההצהרתית. מוטלת עלינו עכשיו החובה להבטיח שאמירה זו לא תהפוך למס שפתיים. הקושי נעוץ בכך שרוב חברי ההנהגה בעלי קבלות וצלקות משלל המאבקים הסביבתיים – חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. המומחיות והנטייה המקצועית היא ירוקה ובהקשר האקולוגי. אם רוצים אג'נדה רחבה לתנועה הירוקה, יש לפעול כדי לאזן את העשייה. כדי להתמודד עם הדינמיקה, לאחרונה ננקטו כמה צעדים:
הוקם צוות "חברתי" בראשותו של ד"ר נח עפרון. נח, איש אקדמיה בולט מאוניברסיטת בר אילן, חבר הנהגה, הוא חבר מועצת תל-אביב (נציגנו ב"עיר לכולנו") וחבר אישי זה 37 שנה. הוא מגיע לפעילות הציבורית עם ראייה חברתית מתקדמת שהוא מיישם ברמה המקומית בתל-אביב. הצוות החברתי אמור לגבש הצעות קונקרטיות לפעילות חברתית ולעצב את התפיסה החברתית של המפלגה. החברים הנוספים בצוות כמו ערן בן-ימיני, אבי דבוש הם לא פחות מרשימים. אין לי ספק שבקרוב נתחיל להרגיש את המומחיות והתושייה הקולקטיבית בשטח.
· נתליה גוטקובסקי, פעילה מרכזית של המפלגה, ומרצה לחנוך בסמינר הקיבוצים, הסכימה לקחת על עצמה לשבת בראש צוות חשיבה בתחום החינוך. הצוות של נתליה יגבש מדיניות הרבה יותר מפורטת – ואף קמפיין בתחום שתמיד היה לנו חשוב. הפורום יכלול גם מומחים מובילים בחנוך (לא רק חברי מפלגה) ויקיים לפחות ערב עיון אחד כדי להציף את הנושאים השונים לכולנו במסגרת עיצוב סדרי עדיפויות והעשייה של המפלגה.
· התוכנית הכלכלית הירוקה – שהתנועה הירוקה יזמה, סיימה את ההיערכות לקראת השנה השנייה שלה. נבחרה רכזת חדשה, עו"ד יפית מישורי. התוכנית עשויה לשלב את הראייה שלנו השואפת לשפר צדק חברתי וסביבתי בישראל גם יחד במסגרת פעולות המשק.
· סבב ראשון של ראיונות לבחירת דובר לתנועה בהיקף של חצי משרה הסתיים. אין ספק שצוות התקשורת יוכל להפעיל ולכוון את הדוברות של מפלגה כדי להבטיח שההתייחסות והתגובות שלנו ישמעו גם בנושאים החברתיים הבוערים.
· בהמשך מה שכתבתי לפני שבוע, לשיטתי, אם תחליט התנועה הירוקה לפעול לקדם יציבות דמוגרפית, היא תהיה המפלגה הראשונה בישראל שמטפלת בגורם העיקרי לבעיות החברתיות של ישראל – ולא רק בסימפטומים.
אני גם מבקש להזכיר לכולנו שקשה מאד להפריד בין אג'נדה החברתית והסביבתית שלנו כאזרחים וכמפלגה. איך מגדירים את הרפורמה שראש הממשלה ממשיך לדחוף כדי להפריט את אדמות הלאום? האם היא תביא נזק חברתי או סביבתי? הגדלת הסיכון למעורבות הון ושלטון בהחלטות הגורליות בתכנון הפיזי שתביא הרפורמה המוצעת היום לחוק התכנון והבנייה: חברתי או סביבתי? והנה, כוחות ההפרטה המטורפים מחפשים יעדים חדשים: על הכוונת היום -- הגנים הלאומיים שלנו. (מי שלא קראו מוזמנים לעיין במאמר המצוין של צפריר רינת מעיתון ה"ארץ" בדבר המהלכים לקידום הפרטת הגנים הלאומים) חברתי או סביבתי? ברור ששתי החזיתות קשורות זו בזו.
אני סבור שאנחנו מתחילים ליצור "תשתית מאפשרת" במפלגת התנועה הירוקה. כלומר, קיימת יכולת ארגונית ואנושית בסיסית היום, והיא מסוגלת להפוך את התנועה לגורם רלוונטי, יצירתי וערכי בתחום החברתי. אולם, בסופו של דבר – זה תלוי בנו – חברי המפלגה. קמפיין סמר מצליח אודות לכמה "משוגעים לדבר" שפשוט החליטו לעשות. אני שמח לבשר שסניף הירושלמי לא רק מטיף אלא גם מתגייס והסכים לשלוח נציגים לצוות החברתי. אני מצדיע לרוח זו! הרי, בסופו של יום, השאלה האמיתית היא: "האם נוכל אנחנו למצוא זמן ומרץ כדי להוציא את ההצעות של הצוות החברתי לפועל?" המשבר החברתי / סביבתי בישראל הוא חמור מדי כדי להשאיר את המגרש הפוליטי כספורט לצופים בלבד. הוכחנו שאנחנו יכולים לשחק. כעת אנו זקוקים ליותר שחקנים.
אלון טל