אבי דבוש

 
קשה היה לזכור משהו לאחר מסיבת העיתונאים הבלתי נגמרת לפני כשבוע בלשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה ושרי השיכון והאוצר זרקו אלינו בליל של הצעות ו'החלטות', מתוך תקווה שבים הזה תצוץ תובנה חדשה; הם באמת עושים משהו כדי לשפר את המצב..
תחבורה לסטודנטים (זוכרים שהובטחה הוזלה בתחבורה הציבורית בעקבות משבר מחירי הדלק?), הוזלת מחירי קרקעות (זוכרים את ההבטחות של נתניהו, לפני למעלה משנתיים, ערב אישור חוק הפרטת הקרקעות?), מחירים למשתכן (היה), ועדות דיור לאומיות (טריק של שרון משנות התשעים. לא עבד). כל אלו, ועוד, הושלכו לעברנו בערבוביה.

מה פתאום מפעלי ים המלח עושים קמפיין טלוויזיוני? מה בדיוק הם רוצים שנקנה מהם? הקומבינה פשוטה – הם מעדיפים להשקיע כמה מיליונים בסרטון מצויר, במקום כמה מיליארדים בלנקות את הבלגן שהם עשו בים המלח. האחים עופר שוב עושים שקשוקה. (מתוך MAKO - למאמר המלא)

 הסיסמה הראשונה שעיטרה את החומר הפרסומי של התנועה הירוקה, עוד לפני האיחוד עם מימד (בימים שהיינו קטנים וצודקים..), היתה 'סביבה. חברה. תקווה'. הסביבה ברורה ומובנת מאליה במפלגה שמאגדת את רוב רובם של האנשים שעשו את התנועה הסביבתית הישראלית לסיפור הצלחה יוצא דופן.
 
על התקוה, כתפיסה רוחבית, יש צורך להרחיב בזמן קרוב. פוליטיקה של תקוה נחוצה לנו כמו אויר לנשימה, ונוגעת לסיפור הרחב של מימוש חברת מופת, דמוקרטית, שויונית ומשותפת. אבל, כאמור, בהזדמנות קרובה אחרת.
הדגל התכני השני, הנוסף לצד הסביבתי, הוא הדגל החברתי ובאופן ממוקד יותר, קידום הצדק החברתי- כלכלי, קרי חלוקת משאבים ציבוריים באופן שויוני וצודק יותר. יש לומר את האמת: שם חולשתנו. למרות שאנו מחזיקים כמה אנשים בולטים בתחומים החברתיים (כלכלה מקומית, דיור, מגדר, חינוך..), לא השכלנו לייצר תנופה לעשייה בתחום החברתי, ודאי לא ביחס לרגל הסביבתית, וכך פיתחנו צליעה, חיננית משהו, אבל טורדנית. הצליעה לא נוגעת רק לחוסר האיזון, אלא גם להבנה שרק בשילוב שלושת הדגלים הללו ישנה בשורה, ישנה תנועה ירוקה וישנה אפשרות לשילוב קיימות כתפיסה פוליטית מרכזית בפוליטיקה הישראלית.

מאמר מאת אבי דבוש, כפי שהתפרסם בדה מרקר:
במשך שנים העסיקה חוקרים ממגוון תחומים השאלה מה מבחין בין ארגונים וחברות מצליחות לאלה שאינם מצליחים? עשרות מאמרים מצביעים על כיוון אחד: ההבדל בין ארגון מבוסס ומצליח לאורך שנים לבין אחרים הוא יכולת ההתמודדות שלו עם משברים.

מסתבר שמשברים אינם דבר שלילי בהכרח, והחוכמה היא לא "לבזבז" את המשבר ולנצל אותו לתועלת החברתית המקסימלית. פרשת הולילנד, על שובל פרשיות התכנון והבנייה הנלוות אליה, היא משבר כזה שאסור לנו כחברה לבזבז. הפרשה פרצה לחיינו בעיתוי פוליטי מושלם. חוק התכנון והבנייה החדש שיזם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אושר בקריאה ראשונה בכנסת ויידון בוועדת כנסת מיוחדת, עם חזרת הכנסת למושב הקיץ.