בשיחה שהייתה לי לא מזמן עם חבר אנגלי, יזם מצליח של פרויקט סביבתי בינלאומי בתחום העסקי, הוא אמר לי שאנחנו עושים שימוש לא נכון בשפה בהתייחסות שלנו לאיכות סביבה – ויותר מכך לסביבתנים (פעילי סביבה). הרי בעצם ה'סביבה' היא הכל (everything), ולפיכך environmentalist הוא למעשה everythingist, והרי אין, ולא יכול להיות, דבר כזה. הוא רצה להתלונן על הקושי בשימוש בשפה, אבל אני רוצה להשתמש בטענה שלו במשמעות אחרת בהקשר הפוליטי שלנו: נכון, אנחנו לא סביבתנים, אנחנו everythingist-ים.
חלף העידן בו הסביבה הייתה נושא נישה, שאולי נטפל בו כשנתפנה מכל הדברים הדחופים הרבה יותר. היום (אם אנחנו קצת מודעים למה שקורה סביבנו), אנחנו כבר מבינים שצריך להתנהל בצורה בת קיימא, פשוט אין ברירה אחרת. אנחנו חייבים להפנים את השיקולים הסביבתיים והחברתיים לכל תחומי החיים; כי לא ניתן להמשיך לנהל את עיקרי המדיניות, בהם הכלכלה, התעשייה, והמסחר מבלי להתייחס לכושר הנשיאה המוגבל של המערכות הסביבתיות של כדור הארץ שלנו בכלל ושל הסביבה המקומית שלנו בפרט; כמו גם למערכות האנושיות, הפערים החברתיים המתרחבים, והצורך להתנהל בהוגנות אנושית בסיסית. וזאת בעיניי העבודה של התנועה הירוקה: להסביר את החיוניות הזאת של הפנמת "קיימות" לאלה שעדיין לא מבינים אותה, והמנהלים את המדינה ללא התחשבות בשיקולים בסיסיים שיאפשרו את הקיימות שלנו לאורך זמן – בכל המובנים.
אחד הכלים המרכזיים לעשות זאת הוא בפיתוח תוכנית מגובשת לגישה כלכלית מתקדמת של צמיחה ירוקה, שתקדם את ישראל לעולם המחר. תוכניות רבות כאלה כבר פותחו ברחבי העולם, בעיקר בתגובה ומתוך ניסיון למצוא פתרון למשבר הכלכלי העולמי, וזכו לכינוי Green New Deal. אני מרכזת כיום את העבודה לפתח תוכנית כזו המותאמת למציאות הישראלית, ואני רואה בעבודה זו מכשיר חיוני למצע כלכלי חדשני וחשוב של התנועה הירוקה, הבשורה שלנו למערכת הפוליטית.
המסר שלנו טוען שאי אפשר להמשיך ולדחות את הטיפול בסוגיות אזרחיות, חברתיות וכמובן סביבתיות מתוך אשליה שהן משניות לסוגיות הביטחוניות הקשות. יחד עם זאת, אני לא חושבת שזה נותן לנו את הפריבילגיה להימנע מלהביע עמדה לגבי סוגיות מרכזיות בחברה ובפוליטיקה הישראלית, מתוך ראיית עולם רחבה וכוללת של קיימות, שכורכת בתוכה גם שלום וזכויות אדם. אני רוצה להרגיש שהבית הפוליטי שלי אכן עוסק בראייה רחבה, תומך בקידומם של תחומים אלה ומגבה את העוסקים בכך. בעיקר בתקופה זו, בה המציאות הישראלית מרגישה קשה והדמוקרטיה מאוימת על ידי מחרחרי מדון, שנאה וחוסר סובלנות, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים.
וקצת מידע ביוגרפי:
את הפעילות הפוליטית שלי התחלתי בגיל 15, ממנה הגעתי בהמשך לעבודה בכנסת כעוזרת פרלמנטרית (6 שנים בשנות ה-90, לח"כים בסיעת מרצ), במקביל ללימודי התואר הראשון בגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. בעזרת מלגת Chevening היוקרתית של משרד החוץ הבריטי עשיתי תואר שני בתכנון באוניברסיטת לונדון - UCL, בו התמקדתי בשיתוף הציבור בהליכי תכנון.
עבדתי שנים רבות בניהול וקידום פרויקטים סביבתיים במסגרות שונות, שימשתי כלוביסטית לנושאים סביבתיים כמנהלת קשרי הממשל של חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל. בשנים האחרונות ריכזתי את קואליציית ארגוני הסביבה "דרכים לקיימות" המקדמת מדיניות אקלים ופיתוח בר-קיימא בישראל, ולאחרונה סיימתי עבודתי כסמנכ"ל חיים וסביבה.
למדתי בעבר גם צילום גיאוגרפי ודוקומנטרי, ואני עוסקת בצילום מדי פעם, אבל הרבה פחות ממה שהייתי רוצה.
כיום אני יועצת עצמאית בנושאי מדיניות סביבה וקיימות, ואני לקראת סיום תואר שני (נוסף) בקיימות ואחריות (Sustainability and Responsibility) בבי"ס לעסקים באנגליה.
